יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

חנוכה, אוי חנוכה...

אני רוצה לשתף אתכם במשהו שמעצבן אותי בשנים האחרונות. כל שנה, כשמגיע הזמן הנפלא הזה בשנה, חג החנוכה, מתחילים דרשות החנוכה בבית הכנסת. כבר כמה שנים שכל פעם שאני שומע דרשה על חנוכה הנושא הוא אותו נושא: נצחון התרבות היהודית על התרבות היוונית. וכמובן, אחרי שמסביר הדרשן איך שהחשמונאים ניצחו והוציאו את השפעת היוונים מהיהודים ותרבותם, הוא מסביר איך גם אנחנו צריכים לעשות אותו דבר, להתרחק מתרבויות וערכים זרים, להדבק בתרבות ובדת שלנו ובסוף ננצח (או משהו כזה). 

הדרשה הזאת היא מעצבנת מכל כך הרבה בחינות שאני נוטה לומר שהיא מעצבנת במהותה והסיבות הן רק צידוק רציונאלי לעצבון זה. קודם כל, היסטורית זה לא נכון. החשמונאים בסופו של דבר היו די מעורים בתוך התרבות היוונית, גם אם לכמה שנים היה נדמה שכל זיק של יווניות נזרק מתרבותם ודתם. אבל ניחא, למי אכפת מהיסטוריה? יותר מעצבנת היא העובדה שאין כזה דבר תרבות מזוקקת מכל השפעה, במיוחד לא התרבות היהודית. אחד הייחודים של התרבות היהודית היא שעם כל התהפוכות והשינויים התרבותיים שהיא עברה עם השנים היא עדיין שמרה זיקה למסורתה ודתה. הטריק של היהודים לאורך שנות גלותם לא היה להתרחק מכל השפעה זרה, שזה כמובן בלתי אפשרי, אלא לקבל אותה ולתת לה פן של קדושה ויהדות. במקום לעודד אנשים לעשות את הבלתי אפשרי, וגם את מה שהם גם לא כל כך רוצים לעשות, לדעתי צריך לעודד אותם לאמץ את הדברים הטובים בתרבות המערבית שמשפיעה עלינו כל כך היום. כל הרבנים הדרשנים האלה קיבלו את המיתוס החרדי שיש תרבות יהודית אותנטית שלא השתנתה כבר מאות ואלפי שנים ושהם שומרים אותה, וזה קצת עצוב.

כל זה היה פחות מעצבן אותי אם זו היתה האפשרות היחידה לפרש את המסר של חנוכה. הבעיה היא, או המזל הוא, שיש אלטרנטיבה פרשנית עתיקת שנים שמפרשת את חנוכה בצורה שהיא לדעתי הרבה יותר יפה והרבה יותר עמוקה. היא כמובן מוטיב האור. בתוך לילות החורף החשוכים והארוכים אנחנו מדליקים את הנרות להפיץ את האור גם בתוך המחשכים. החג הזה הוא הזמן להוסיף מן האור על החשך, מן הצדק על הרשע, מן השמחה על העצבות. זה הזמן לחגוג את טוב אור ה' בעולמנו, את האור הפנימי שבנשמתנו, את אור התורה, את אור החירות. 

חג אורים שמח לכל עם ישראל ולכל העולם כולו! שנראה רק אור ולא נדע עוד חושך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה