יום שלישי, 10 בינואר 2012

רץ מנקודה לנקודה

אני זה בהחלט לא אתה...
האדם, העולם
בעין אחת
רואה

מנקודה לנקודה
אין קפיצה

ראיתי אתמול חבורת נערים משחקים
והם לא ראוני
רק כעסוני בהבליהם

איך עוד אבקר?
איך עוד אוכיח?
איככה אוכל לדעת?!

כשביקשתי מקום
ביקשתי מקומו של עולם
ולא מקומו של אדם

כשבקשתי גדוּלה
בקשתי להברא בו
ולא בצלמו

וכבוד ותפארת
ונצח והוד
כל אלו כאין...
באשר אני עוד רואה בעין

...זה גם בהחלט לא פוסט-מודרני...
האמת שלי, האמת שלך
האמת של שנינו
של אמי, של אבי,
של מורַי ורבותַי
של ריבון העולמים.

והיכן היא?
והיכן הרוח השואלת:
"אַיֵּכָּה?"

...וגם לא כל כך קיים
ועם כל זה, היכן אני?
איני רואני
בין אבק הדרכים וקולות המתווכחים

בחדר הקטן
מול השולחן
לאור הנר
הספר פתוח
והיד עוד נטויה

יום שני, 9 בינואר 2012

האמונה המודרנית. מוצדקת?

"בקדמיתא בימא בההוא חֹמר. בפורקנא בתריתא כֹלא בימא דאוריתא. מטה דילה דקרע בה ימא דא קולמוס. בגין לעלה אתגליא זרוע ה' דאתמר בה "וזרוע ה' על מי נגלתה" (ישעיה נ"ג, א)." (תיקוני זוהר, תיקון כ"א)


ובתרגום חופשי שלי:
בגאולה הראשונה הקריעה הייתה בים החומרי. בגאולה האחרונה כולה בים התורה. המטה שלו שקרע בו את הים הוא קולמוס, משום שעליו מתגלה זרוע ה' שנאמר בו "וזרוע ה' על מי נגלתה".

למיטב הבנתי, הרעיון המרכזי שמובא בפסקה זו הוא שהגאולה האחרונה היא גאולה של הרוח. כלומר, בגאולה האחרונה המלחמה לא תהיה מלחמה נגד אנשים, אלא מלחמה נגד הרוע שבפנים. בגאולה הזו לא יהיו ניסים גלויים, ולא יהיו מאורעות יוצאי דופן, כל כולה תתרחש השכל, בנפש. כמו כן, במקום המטה של משה שאיתו נעשו הניסים ביציאת מצרים, באחרית הימים הכלי יהיה קולמוס. מה בדיוק אמור לשמש הקולמוס, לא לגמרי ברור לי. ייתכן שהשימוש הוא להפיץ את התורה ברבים, ייתכן שהשימוש הוא כתיבה אישית, כעין שירה שהיא חלק מהמאבק הנפשי ברוע. אני מניח שיש עוד אפשרויות ואשמח לשמוע עוד הצעות בעניין.

אני מרגיש שהרעיון הזה מאוד מדבר אלי, וזה קצת מדאיג אותי, למען האמת. הרי הסיבה שזה מדבר אלי זה לא כי אני מרגיש שזה משקף את עומק התורה באמת, אלא שזה מתאים לדעות שלי. הרי אני לא מאמין בניסים, ולא בהתערבות אלוהים בטבע ובעולם, למרות שאני לא בטוח אם יש לי סיבה מספיק טובה לחשוב כך, ואני אוהב את דברי הזוהר כי הם מתאימים לאמונתי. ובכללי, היום יש הרבה אנשים שלא ממש מאמינים בדברים דתיים מסויימים, לרוב בלי הרבה הצדקה, אבל הם רוצים שלמושגים היהודיים יהיה משמעות עבורם, אז הם מפרשים אותם מחדש בצורה שמתאימה יותר לאמונתם. השאלה שלי היא: האם זה מוצדק לפרש מחדש רעיונות דתיים כדי שיתאימו לרעיונות אחרים שאנחנו במקרה חושבים אותם. אני לא מאמין שרוב האנשים באמת חשבו לעומק והשתכנעו שאין ניסים, הם פשוט לא מאמינים או הפסיקו להאמין מסיבות מסיבות שונות.

האם באמת אנחנו מוצדקים בפירוש מחדש של רעיונות דתיים כדי ש"יתאימו" יותר לעידן המודרני, או שאם אנחנו רוצים באמת להיות יהודים, ובאמת להיות דתיים, אנחנו צריכים להתכופף בפני האמונות הישנות, גם אם קשה לנו לקבלם?

לא יודע. מה אתם חושבים?

יום חמישי, 5 בינואר 2012

על השמרנות האמריקאית

לאחרונה שוטטתי קצת ומצאתי את הביקורת הספרותית הזו. הביקורת היא על ספר שעוסק בשמרנות בפוליטיקה. נראה שעיקר טענת הספר היא שהעובדה שרוב הפוליטיקאים שמגדירים את עצמם כ"שמרנים" הם בעצם ריאקציונרים, היא עובדה מאז שאנשים התחילו להגדיר את עצמם כשמרנים. אני חייב לומר שכבר כמה זמן שמתי לב לכך שבפוליטיקה האמריקאית יש הרבה אנשים שמגדירים את עצמם כשמרנים, כשהם בעצם משהו אחר. הרי שמרנות כוונתה הרצון ששום דבר לא ישתנה, בדרך כלל מתוך מחשבה שכל שינוי יכול להיות רק לרעה, בעוד שבפועל האנשים שקוראים לעצמם שמרנים בפוליטיקה רוצים שינוי בהרבה מאוד תחומים ומנסים לחזור לאיזה עבר יותר אידיאלי, שזה פחות או יותר ההגדרה של ריאקציונר.

זה לא ממש קשור אלינו בישראל, שבו השימוש ב"שמרן" כמגדיר פוליטי לא ממש קיים, אבל אם מעניין אתכם פוליטיקה אמרקאית (ואני חושב שבהתחשב במעמד העולמי של ארה"ב, כל אדם צריך להתעניין קצת), לכו תקראו את זה בעצמכם.

אך בסופו של דבר צריך לשאול, למאי נפקא מינה? מה אכפת לי איך הם קוראים לעצמם? הדעות שלהם ברורות, מה זה משנה אם אני קורא להם ריאקציונרים, שמרנים, או בננות?
כלומר, השאלות האלו הן מעניינות לשונית, פילוסופית, פסיכולוגית, אבל האם יש להם השלכות ממשיות בפולטיקה? האם העובדה שמישהו קורא לעצמו בשם שהוא לא נכון משפיעה על הפעילות הפוליטית שלו? ואף יותר, האם העובדה שאנחנו, הציבור, מכירים בכך שזה מה שהוא עושה משפיעה על הפוליטיקה איכשהו?

אני משאיר שאלה זו לעכשיו בסימן שאלה, וכמובן אשמח לתגובות. רק אומר שאם יש השפעה של ההבנה של ההגדרות לעומת הדעות האמיתיות, אני חושב שבארצנו בנפלאה היא תהיה הרבה יותר משמעותית מאשר בארה"ב. הסיבה לכך היא שכאן אנחנו מרבים להשתמש בצורה לא-אחראית במילים. כלומר, אנחנו לא משתמשים במילים על פי המשמעות שלהן, אנחנו משתמשים בהן כדי לסמן קבוצות פוליטיות שונות במדינה. אם באמת נחשוב לעומק על מה שהמגדירים הפוליטיים שלנו אומרים, ונתחיל להשתמש במילים שיש קורלציה אמיתית בינן לבין המציאות, אולי נבין יותר טוב מי נגד מי ומה בדיוק קורה כאן.

ואולי...לא.

יום שני, 2 בינואר 2012

על השפע האלוהי

היום אכתוב קצת על הרעיון של השפע האלוהי, סיבות לחשוב שקיים דבר כזה, סיבות לפקפק שקיים דבר כזה, ומה זה בעצם אומר.

המושג של שפע אלוהי מתאר תנועה של "אנרגיה" רוחנית מהאינסוף ה"עליון", שהוא הרוחניות המוחלטת, ועד לגשמי המוחלט, הוא העולם השפל הזה שלנו. הרעיון מנסה לענות על כמה בעיות שונות. הבעיה הראשונה היא למה קיים משהו בכלל? למה אין רק ריק אחד גדול? התשובה הניתנת היא שיש קיום שהוא מוכרח המציאות, שהוא מה שמכונה האינסוף ברוך הוא, והוא מעל לכל תיאור ותפיסה לגמרי. האינסוף, כמו בתאיזם רגיל, ברא את העולם, אך מושג השפע מוסיף עוד תחכום. האינסוף לא ברא את העולם כדבר נפרד ממנו, אלא האציל אותו מתוך עצמו בירידה מרמות יותר ויותר רוחניות ואינסופיות לרמות יותר ויותר גשמיות וסופיות, עד שהגיע לברוא את העולם הרוחני שאנו חיים בו והעולם הגשמי אותו אנו רואים. הקיום של כל הדברים האלה מבוסס על הזרימה המתמדת של שפע, או רצון בריאה, מהאינסוף, ואם לרגע ייפסק רצון זה, הכול ישוב אל האין.

מושג השפע גם בא לתת הסבר לתופעה של חוויות מיסטיות ונבואיות. חוויות אלו מתוארות כמקרה של השפעת שפע רב על האדם מהרגיל, והתקרבות שלו אל האינסוף יותר מהמצב הרגיל בו הוא נמצא לרוב. בעצם מושג השפע בא לפרש כל קשר בין האינסוף לבין העולם הסופי כהשראה של ברכה עליונה מטה על העולם, העם, או האינדיבידואל. שכר ועונש, בפרט, מוסבר כהשראה יתירה או כהפסקת השראת השפע, בהתאם. אני לא יודע אם זו התפיסה היחידה של שפע שקיימת במקורות, אבל זו התפיסה השגרתית כפי שאני רואה ומבין אותה.

נוכל לשאול, אמנם אני מבין מה הוא מסביר או מה הוא גורם, אבל מה הוא בעצם ה"שפע" הזה? זו, אני חושב, היא הנקודה הכי יפה בכל הסיפור הזה. אני חושב שלא ניתן להסביר מהו שפע, אלא רק לראות אותו בהשפעות שלו בעולם ובנפש. יש אנשים שאוהבים להשתמש בביטוי "אנרגיה" או "אנרגיה רוחנית" כדי לתאר מהו בעצם שפע, אך זה אינו עוזר מאחת משתי בחינות. או שזה מצייר בראש שלנו תמונה של השפע כאיזה סוג של ברק או זרימה או משהו, שגם אם הוא מועיל כמטפורה, הוא רחוק מלתאר את הדבר כפי שהוא. או שזה לא נותן לנו שום פרט מידע נוסף, כי המושג אנרגיה הוא לא פחות מעורפל ממושג השפע. אני, אישית, מעדיף דווקא לחשוב על השפע כסוג של כוח מוסתר, שאיננו יכולים לחוות אותו ישירות אלא רק דרך ההשפעות שלו. רעיון זה מציב את השפע ככוח שפועל מאחורי המציאות, שאפשר לראות את נוכחותו רק בעקיפין, בדומה לתפיסות אלוהות נפוצות.

עכשיו אני מגיע לשאלה המתבקשת לשאלה: שפע, יש בכלל דבר כזה? ובכן, אני אישית אוהב את הרעיון של כוח בלתי ניתן להשגה ישירות שמשפיע באופן ישיר על המציאות הגשמית והרוחנית בה אנו חיים. אבל, אני חושב שהתפיסה שמדובר בסופו של דבר בכוח אחד ויחיד, דבר שהוא מוכרח בתפיסה המונותאיסטית, היא בכלל לא מוכרחת. אני לא רואה שום הכרח בדבר, ונמשך הרבה יותר לרעיון שיש כוחות רבים שפועלים עלינו ללא אף צל של ידיעתנו בהם, במיוחד בהפרדה בין כוחות בנפשנו אנו, כוחות שפועלים בטבע, וכוחות שאנשים פועלים זה על זה. כמובן, השאלה עצמה היא בעייתית מלכתחילה. כי אם אני מניח שהשפע הוא מעבר לכל השגה שלי כאדם, אז אין לי שום קריטריון שאני יכול להשתמש בו כדי לדעת אם דבר כזה קיים או לא. אין לי ברירה אלא להשאר בעמדה של חוסר ידיעה.

כמובן שהמדעים השונים, ואפילו מדעי רוח שונים, חרטו על דגלם את הגילוי של אותם כוחות נסתרים ולא ידועים והבנתם, אבל לא נוכל אי פעם להיות בטוחים שגילינו הכול והבנו אותו בצורה נכונה, כך שנהיה שנדע בודאות שאין איזה כוח או כוחות שעוד נמצאים במסתור, ומשפיעים בסודיות על כל מעשינו ומחשבותינו.