יום ראשון, 5 בפברואר 2012

הגיע זמן ציטוט

"האינסופי" החדש שלנו. - עד היכן מגיע אופיו הפרספקטיבי של הקיום! או שמא יש לו בכלל אופי אחר כלשהו מעבר מזה, האם קיום ללא פירוש, ללא "טעם", אינו הופך להיות הבל, או מאידך, שמא כל קיום הוא במהותו קיום פ ר ש נ י - דבר זה, בצדק לא תיפול בו הכרעה, אף לא על ידי ניתוח חמור ביותר, ומבחן עצמי מדוייק ומצפוני ביותר של האינטלקט: מכיוון שהאינטלקט האנושי בשום פנים אינו יכול בעת מעשה ניתוח זה, לראות את עצמו שלא מבעד לצורות הפרספקטיביות שלו עצמו, ו ר ק בתוכן יראה את עצמו. אין אנו יכולים להביט מעבר לפינת עצמנו. סקרנות ללא תקוה היא, לרצות לדעת, אלו סוגים אחרים של אינטלקט ואלו פרספקטיבות אחרות בגדר ה א פ ש ר הם: למשל, הבגדר האפשר הם יצורים כלשהם, שהזמן ייתפש להם אחורנית, או בסירוגין קדימה ואחורנית (מה שהיה מחייב כיוון אחר של חיים ומושג אחר של סיבה ומסובב). אך סבור אני שכיום התרחקנו לפחות מזה חוסר-הענווה המגוחך, להצהיר מתוך פינתנו אנו, שרק הפרספקטיבות אשר מזו הפינה מ ו ת ר ו ת הן. אדרבא, העולם חזר להיות לנו "אינסופי": במידה שאין ביכולתנו לדחות את האפשרות שהוא מ כ י ל  א י נ ס ו ף של פ י ר ו ש י ם. ושוב תוקף אותנו הזעזוע הגדול - אך מי יש לו חשק עוד, תכף ומיד גם לשוב ולהאלֵהַ לפי הדרך הישנה ענק זה של עולם בלתי-נודע? או שמא מכאן ואילך לסגוד ל מ ה שבלתי-נודע, בבחינת מ י שבלתי-נודע? הה, רבות מדי הן האפשרויות ה ב ל ת י-א ל ו ה י ו ת של הפרשנות הכלולות בתוך הבלתי-נודע ההוא, דהיינו, שדיות, טפשות, אווילות שבפרשנות - ואף זו פרשנותנו האנושית, האנושית למדי, זו הידועה לנו...

(פרידריך ניטשה, המדע העליז, פסקה 374)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה