יום ראשון, 29 באפריל 2012

דבר תורה - פרשת אחרי מות-קדושים

בשבת האחרונה קראנו את הפרק השלישי בפרקי אבות. הפרק מתחיל במימרא של עקביא בן מהללאל: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת - מטיפה סרוחה. לאון אתה הולך - למקום עפר רימה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון - לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא."

הרמב"ם ורבינו יונה מפרשים שמדובר כאן בשלוש מחשבות נפרדות שכל אחת מהן פועלת על רגש אחר לעודד את האדם שלא לחטוא. כאשר האדם זוכר מאין הוא בא הוא מתמלא בענווה ומתרחק ממידות רעות כמו גאווה וכעס המובילות את האדם לחטוא. כאשר הוא חושב לאן הוא הולך הוא מבין שחיים אלו ארעיים ועדיף לנצל אותם לדברים חשובים כמו מצוות, ולא להבלים. וכאשר האדם חושב על כך שהוא עתיד לעמוד בדין לפני הקב"ה הוא ירא ומתבושש ונמנע מלחטוא, מתוך יראת ה' והבנת ערך וחשיבות המצוות.

אבל הבעיה בפרשנות זו היא ההפרדה שהיא יוצרת בין שלושת הדברים והפעולה הנפרדת של כל אחד מהם בנפש האדם. אני רוצה להציע פרשנות אלטרנטיבית שרואה את שלושת הדברים כמכלול שפועל כאחד לגרום לאדם לרצות להתרחק מעבירות.

כשאני קורא את המשנה הזו אני מרגיש אי-נוחות מסויימת. הפער בין הטיפה הסרוחה ומקום העפר והרימה בכל גועליותם ושפלותם לבין מלך מלכי המלכים בכל הדרו הוא כה גדול שנראה כמעט כחילול הקודש לשים אותם יחד באותו תפקיד. תחושה זו מועצמת כאשר אנו חושבים על האלטרנטיבות האפשריות לבחירת שלושת הדברים. יכולנו להציג בכל אחד מהם דבר בזוי ומאיים אם רק נחליף את הקב"ה בגיהנום. במקום עצם הדין לפני הקב"ה יכולנו להזכיר את האפשרות של הפסד בדין והתוצאה המזעזעת הנובעת מכך. כמו כן, יכולנו להציג את שלושת המחשבות כמחשבות על דברים נשגבים שמזכירות לאדם את חשיבותו ומזכירות לו לא לקלקל את הרוממות הזו עם חטאים שפלים. יכולנו לדבר על נשמת האדם שבאה ממקור עליון ועתידה לחזור אליו, ולא גוף האדם השפל. שני אפשרויות אלו ראינו מבוטאות בהשקפות של ישיבות נוברדוק וסלבודקה, בהתאמה. מדוע, אם-כן, בחר עקביא בן מהללאל דווקא להציג את המחשבה השלישית כמנוגדת לשתי הראשונות?

לכן נראה לי לומר שדווקא לתחושה זו כיוון התנא הקדוש. הוא אומר לנו להסתכל בשלושת הדברים האלו יחד ותחושת האי-נוחות שנובעת מהצבת שפלות האדם כנגד נשגבות השופט מרחיקה את האדם מן העבירה. דווקא הפער בין הזוהמא המהותית לחיי האדם לבין המעמד אליו החיים שלו שואפים הוא שמעודד את האדם להתעלות על חייו הגשמיים השפלים אל כיוון הרוח, שיהיה ראוי לעמוד לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה