יום שלישי, 22 במאי 2012

היש בורא לבורא?

בואו נניח לפנינו לרגע טיעון לטובת הרעיון שיש בורא לעולם. זה לא משנה איזה טיעון, מתוחכם יותר או פחות. המבנה של סוג  מסויים של טיעון נגד הוא: אם נקבל את הטיעון לטובת בורא לעולם, אזי אותו טיעון ממש יכול לשמש אותנו כדי לומר שאותו בורא הוא גם כן ברוא. לרוב, התגובה של מאמינים דתיים היא להירתע מתוצאה כזו, ולנסות למצוא סיבה למה הבורא הוא נצחי ולא דרוש שיהיה לו בורא. התגובה כנגד היא שהנימוק לאי-בריאותו של הבורא אינן מספקות, ואם אנחנו סתם ככה מפסיקים ואומרים שאין לבורא בורא, למה שלא נפסיק שלב קודם ונאמר שאין לעולם בורא.
כל זה ידוע ומוכר, אך לאחרונה עלה במוחי רעיון. למה להירתע מהרעיון שלבורא העולם יש בורא? אם יש סיבה טובה לחשוב שלבורא העולם יש בורא, ואם מאותן סיבות אנחנו נסיק של בורא העולם יש בורא, למה שלא נקבל את זה? כמובן, בהנחה שהנימוקים טובים לכל שלב כאן אנחנו מגיעים לשרשרת אינסופית של בוראים, כאשר כל אחד נברא על ידי הבורא שמעליו ובורא את מה במתחתיו. אם נקבל את הרעיון היפהפה, אם קצת משונה, הזה, אנחנו מיד רואים שהצלחנו להפיח משמעות חדשה במילה "אלוהים". במערכת החדשה, אלוהים הוא לא אחר מאשר אותה שרשרת בריאה אינסופית. רעיון זה גם גורם למושג של אינסופיותו של אלוהים להתבהר. הרי, על פי כל הנ"ל, האינסופיות של אלוהים היא בדיוק האינסופית של שרשרת הבריאה הסיבתית.
אינני חושב שמה שכתבתי פה הוא רעיון חדש באמת. אני חושב שהוא דומה מאוד לתמונת הבריאה של קבלת האר"י, למרות שאינני יכול להיכנס לפרטים להסביר או להוכיח את זה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה