יום שישי, 7 בדצמבר 2012

הבישוף ברקלי - אלוהים, מוסר, ורוע

לאחרונה אני קורא הרבה מהכתבים של הפילוסוף האנגלו-אירי הבישוף ג'ורג' ברקלי. הוא אומר הרבה דברים מעניינים וראויים למחשבה, אבל אני תמיד אוהב להטפל לנושאים צדדיים ופחות מובנים מאליהם. ובכן, מתברר שהטיעון של ברקלי להצדקת אי-צדק בעולם מאוד דומה לטיעון שלו לכך שבהתנהגות מוסרית צריך לפעול על פי חוקים קבועים.

אתן קצת רקע ואציג את הטיעונים. הרעיון המרכזי של ברקלי הוא שאין חומר אובייקטיבי שקיים בצורה בלתי תלויה בנפש. לשיטתו, כל מה שקיים הוא יצורים רוחניים והתחושות שלהם, כאשר חומר הוא לא אחר מאשר התחושות השונות שהיצורים הרוחניים מקבלים. איך אנו יודעים שקיימים עוד נפשות חוץ מהנפש שלנו? אנו חשים בבירור שחלק מהרעיונות/תחושות/מחשבות שלנו אינן בשליטתנו. מחלק מהן אנו מסיקים שיש נפשות שונות שפועלות מאחוריהן (כגון ההתנהגויות של גופים אנושיים). אבל רוב התחושות שאנו מקבלים בפסיביות גורמים לנו להבין שיש נפש גדולה וחזקה ש"מזריקה" אותן ישירות לתודעה שלנו. הנפש הזאת היא, כמובן, אלוהים. עוד פרט חשוב לענייננו הוא שברקלי מסיק מכך (ומהעקרון שרעיונות הם תמיד פסיביים) שאין באמת חוקי טבע. אין לטבע צורה מסויימת שבו הוא פועל בטבעיות אלא אלוהים מכניס רעיונות לשכל שלנו בצורה עקבית שאנחנו יכולים אחר כך להתבונן בהם ולראות חוקים מסויימים שפועלים בקביעות.

אחת הביקורות האפשריות שברקלי מעלה נגד עצמו היא גרסה של מה שמכונה בעיית הרוע בעולם. אם אלוהים מכניס את הרעיונות שאנחנו חשים ישירות לשכל שלנו, ללא החומר כסיבה לתחושות האלה, למה הוא נותן לנו תחושות רעות, או סבל? ברקלי טוען שהבעיה אינה חזקה יותר נגד שיטתו מאשר נגד כל שיטה שמקבלת את קיום האלוהים ואת קיום הרוע בעולם, כי בין כך ובין כך אלוהים הוא המקור של הרוע, ישירות או בעקיפין, והבעיה אותה בעיה. הפתרון של ברקלי, בקצרה, הוא: חוקי טבע קבועים הם טוב יותר גדול מאשר למנוע צער בכל מקרה שיבוא על האדם. כלומר, אלוהים מעדיף להנהיג את העולם בצורה שנראה חוקים קבועים שפועלים בו, שברוב המקרים הם פועלים לטובה, גם אם בחלק מהמקרים התוצאה לאנשים מסויימים תהיה רעה.

נעבור עתה לתיאוריה האתית של הבישוף. התורה המוסרית שברקלי מציג מיוסדת על אגואיזם. האדם רוצה בטובת עצמו. אם הוא חכם הוא מבין שהסיכוי הכי גדול שיהיה לו טוב הוא אם אלוהים ירצה שיהיה לו טוב. אלוהים, בעל כוח אינסופי, הוא הסיכוי היחיד של האדם לקבל טוב ועונג אינסופי ונצחי. איך האדם צריך לנהוג כדי לקבל טוב מאלוהים? עליו לקבל על עצמו לפעול על פי רצון אלוהים. בהסקה פשוטה נוספת אנו יכולים בקלות לדעת מה (לפחות חלק מ)רצון אלוהים. אלוהים הוא בעל טוב אינסופי, ולכן הוא רוצה כמה שיותר טוב לברואיו. האדם שרוצה לעשות את רצון האלוהים צריך לשאוף לפעול בצורה שתגרום להכי הרבה טוב לכמות הכי גדולה של אנשים. 

הנה בא החלק החשוב: במקום שהאדם ייחשב לפני כל פעולה שהוא עושה איזו פעולה תגרום להכי הרבה טוב, שזה גם קשה מאוד, וגם מועד לכשלון בשל חוסר היכולת של האדם לחשב כל תוצאה של המעשים שלו, צריכים להקבע כמה חוקים קבועים שהאדם יפעל על פיהם והם יגרמו לטוב בעולם. אמנם, במקרים מסויימים ייתכן שפעולה על פי חוקים אלה תגרום לנזק יותר מאשר לטוב, אבל בגלל הקשיים בפעולה ללא חוקים, ובגלל שהחוקים הם לרוב מובילים לטוב, עדיף שיהיו חוקים כאלה מאשר שלא יהיו חוקים כלל. 

עכשיו, הדמיון הוא ברור. בהנהגה האלוהית המוצגת אצל ברקלי, כמו בפעולה המוסרית, ברקלי מבכר את המציאות של חוקים כלליים וקבועים שמובילים לרוב לתוצאות טובות על פני פעולות יותר ספציפיות שהיו יכולים למנוע סבל במקרים מסויימים. לא ראיתי שברקלי מקשר בין השניים במפורש, אבל ניתן לומר שברקלי חושב שהפעילות המוסרית של האדם צריכה להיות דומה לפעילות של אלוהים כלפי יצוריו. איך פעולת האדם יכולה להיות יותר טובה מפעולת אלוהים? אם אלוהים פועל על פי חוקים כלליים שלפעמים גורמים לסבל, כך צריך האדם לפעול בעולם, בלי להניח שהפעולה שלו יכולה להיות מושלמת ולגרום רק לטוב ואף פעם לא לסבל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה